פספורט 709 - דרום אמריקה בכף ידכם

שער השמש במאצ'ו פיצ'ו שנים אבדה מאצ'ו פיצ'ו בג'ונגלים של פרו. בעוד שהספרדים כובשים 400 ומחריבים את ארמונות ומקדשי האינקה בבירה קוסקו וברחבי העמק הקדוש, העיר המלכותית נותרה ללא פגע על אחת הפסגות שבין רכס האנדים האדיר ויערות הגשם. זהו האתר המתוייר ביותר בפרו ואף בדרום אמריקה כולה ובצדק. עיר אדירה שמכילה עשרות מבנים, מאות טרסות חקלאיות, מקדשים ותעלות מים שנחצבו בסלע. טיילו בעיר עצמה ואז שנסו מותניים וטפסו לאזור שער השמש, נקודת סיום המסע העתיק למאצ'ו פיצ'ו ותצפית נהדרת על העיר האבודה של האינקה. אל השמש בכה מיתוס הבריאה האינקאי מספר שלאחר שבני האדם המרו את פי האלים, אינטי אל השמש בכה ובכה ודמעותיו יצרו את אגם טיטיקאקה. מתוך האגם גם יצאו האינקה הראשונים, מאנקו קאפקומאמאאוקלו, במסעם על פני האנדים לחפש את המקום להקים את בירת האימפריה. חלק מהגבול 3,812 הבינלאומי בין פרו ובין בוליביה הוא אגם טיטיקאקה ששוכן בגובה מטרים מעל גובה פני הים היווה מאז ומעולם מקור משיכה להרפתקנים ולאגדות על ערים עתיקות ששוכנות במצולות. האגם הוא ביתם של שבט האורוס שקבעו את מקום מגוריהם על איים צפים שנבנו מצמחים מקומיים, וקהילות מקומיות שמשמרות אורח חיים בן מאות שנים על האיים במרכז האגם. פסיפס של בתים ושווקים במראה ראשון העיר לה פאז נראית כמו תמונה סוריאליסטית. בתיה של העיר נאחזים בשיפולי העמק בה ממוקמת העיר ונשפכים לתוכו בצפיפות שמזכירה קן נמלים רוחש. ביום בהיר ניתן לראות את ההר הזקן והמושלג, מטרים. 6,402 אילימאני, שמתנשא מעל העיר לגובה של למרות שהבירה הרשמית של בוליביה היא העיר סוקרה, לה פאז היא ללא ספק בירתה התרבותית, הפוליטית והמסחרית של המדינה. לה פאז היא מוזאיק של בתים ושווקים ודומה שאף אחד מתושביה לא נשאר בתוך ביתו שכן העיר כולה מתנהלת בחוץ, על המדרכות ובסמטאות הצרות. פסיפס צבעוני של דוכנים, חנויות ורוכלים שמוכרים את מרכולתם, מפירות וירקות לפונצ'וס צבעוניים, שיקויי מרפא ושאר מצרכים מיוחדים שנועדו לשמש כמנחות לאלי ההרים שעדיין מהווים חלק חשוב מחייהם של בני האיימרה, התושבים הילידים של הרמה הגבוהה של בוליביה. מסע לכוכב אחר במדבר המלח הגדול בעולם טיול במדבר המלח של בוליביה, הסאלאר דה אויוני, הוא מסע לכוכב אחר. מדבר המלח העצום (גדול יותר ממדינת ישראל כולה) הואשאריותשל אגם פרהיסטורי שיבש והותיר אחריו את משקעי המינרלים והמלחים. קיימים מקומות ספורים על פני כדור הארץ בו ניתן להרגיש כאילו עזבנו לפלנטה אחרת והסאלאר הוא אחד מהם. מרחבים לא נגמרים של קרקע לבנה שנראים כמו אוקיינוס של מלח ושנפרשים עד האופק, איים סלעיים שעליהם גדלים קקטוסים אדירים שנראים כצפים בתוך ים המלח, תצורות סלעים מהפנטות, גייזרים שיורקים עמודי קיטור אל השמיים, ברכות בוץ מבעבעות ולגונות שנצבעות באדום וירוק ומנוקדות במאות ציפורי פלמנגו. שדוהרים במרחבים השוממים הבלתי נתפסים 4 X 4 בין כל אלו, רכבי בגודלם. בתקופה הרטובה, הסאלאר כולו הופך למין שלולית אדירה שמתפקדת כמראה ובבועת השמיים, העננים והמלח נמסים יחדיו להזיה שלא נגמרת. הכותב הוא מדריך בחברה הגיאוגרפית לדרום אמריקה צילומים: גיל חסקין, זאביק רילסקי פספורט 18