פספורט 716 - מתאריך 15/3/2020

לספוג את ההאטה והעצירה המוחלטת. שירותי תיירות באיטליה זה אומר מעגל של מיליוני עובדים ונותני שירות שאינם מועסקים כרגע ונמצאים בחוסר ידיעה מוחלטת מה ילד יום. אין בא ואין יוצא מהמדינה (הרוב המוחלטת לפחות), גם אין כל כך הרבה תכניות לעתיד הקרוב כי כל יום נראה שקו הסיום מתרחק במקום להתקרב. בפן האישי, אני בביתי עם משפחתי האהובה, המון זמן איכות ביחד. זמן להשקיע בדברים שתמיד אמרתי שאין לי זמן לעשותם (להקים גינת ירק נראה לי הדבר הכי טוב לעשות עכשיו) וכמובן ממשיכים להשקיע בבניית העסק על מנת לתת ללקוחות שלנו חווית חופשה בלי מתפשרת וייחודית ברגע שהם יחליטו ויוכלו לשוב לאיטליה. 15( אין לי ספק שבעודי שולח את דברי אלה אליכם ) הדברים כבר השתנו. הכל משתנה פה 2020 במרץ במהירות שאפילו עידן האינטרנט וכל הטכנולוגיה העומדת לרשותנו לא מצליחים להדביק. זו המציאות שאנו חיים בה כרגע. כל מה שנותר זה באמת להתבונן ולנסות לעשות קצת סדר בבלאגן השורר מסביב. אני אופטימי מטבעי, העניין יסתיים וכשזה יקרה אני מניח שאיטליה, כמו כל העולם, ינשמו לרווחה עם קצת יותר תובנות, אני מקווה, משהיו להם לפני שהווירוס הזה הכניס את איטליה לסגר. – יומן מגיפה שוטרים לרוב, עליו לחתום בפני השוטר על ההצהרה ולהניחה בידי השוטר. אין פה פאניקה, פחד, חוסר או אלימות בינתיים (דגש על המילה בינתיים כי הכל יכול להשתנות פה בשניות), הווטאסאפ והפייסבוק מלאים בהודעות על אנשים ששרים במרפסות, מצטלמים ומצלמים תמונות וסרטונים הומוריסטיים על המצב. כל אחד וחוש ההומור שלו. מה שכן יש פה, והרבה, זו תחושה של חוסר ידיעה על המתרחש באמת ותחושת חוסר אונים שגוברת מרגע לרגע. כרגע הבידוד, הסגר, שנכפה עלינו הוא עם תאריך תפוגה, ממש כמו של החלב במקרר, אבל, וזה 'אבל' גדול, אף אחד לא באמת מאמין שזה באמת יסתיים רק בזה, והסגר הנוכחי הוא רק יריית הפתיחה במאבק של איטליה בנגיף שנראה שימשך חודשים. אנשים ניזונים מכותרות בעיתונים, מצפייה והאזנה לראיונות עם מומחים כאלה ואחרים, מהחלטות השלטונות, מדברים ששמעו ממכר או שכן או ממחשבותיהם בלבד, הכל בעלטה. הרי אף אחד, לדעתי לפחות בשלב זה, לא יודע כל כך מה ילד יום. הרבה תהיות מרחפות באוויר, בעיקר מה יקרה אם יאסרו על עובדי המפעלים המייצרים את המזון להגיע לעבודה? או אם יאסרו על תנועה של סחורות? מה יקרה במקרה של סגירת הגבולות הבינלאומיים ובאיחוד האירופאי? כרגע נראה שאף אחד לא באמת רוצה לענות על שאלות אלה. אנשים סגורים בבתיהם אך יש להם חיים שלמים מחוץ לאותו בית או דירה. משפחה הגרה באזורים היותר נגועים באיטליה ואין להם שום דרך להגיע אליהם או לארח אותם בביתם, הורים לילדים אשר אין להם מענה על מה יקרה אם חלילה יצטרכו לגשת לבית החולים ושם ימנעו את כניסתם מרוב עומס על המחלוקות השונות, עבודה שנעצרה בין רגע, חיי חברה, חיי קהילה, מסחר - הכל נעצר. לדעתי האיטלקים גילו קצת חוסר אחריות ברגעים הראשונים בהם התגלה הווירוס במדינה. דיברו פה על שפעת ותו לא. על כך שזה יישאר רק בצפון המדינה, שאוטוטו האביב והחום של הקיץ מגיעים והכל יהיה בסדר, ובינתיים הם השאירו את השמיים פתוחים וטיילו בכל רחבי איטליה, ובעולם, מטיילים, נדבקים ומדביקים. עד שנפל האסימון כי מדובר במשהו רציני ביותר (אחוז התמותה הוא הוא כמעט !), נראה כי נלקחו צעדים מועטים ומקלים מדי. 10% למזלנו, הטון השתנה ובאמת נראה פה עכשיו שהעם נרתם למאמץ של השלטונות והם באמת שומרים על ההנחיות. ואיך זה לחיות עם כל מה שקורה מסביב? שירותי התיירות שאני מספק פה באיטליה הופסקו כמובן עד יעבור זעם. בכך הצטרפתי למעגל האדיר של נותני שירותי תיירות במדינה. היינו בין הראשונים www . donnaroma . co . il פספורט 7