מגזין פספורט - סובב עולם

87 | 2018 עולמי פספורט שלא מבייש מלונות יוקרה בלוקיישנים הכי נחשקים באירופה ,2014 (ראו מסגרת). הספינה היפה הזו, שהושקה באוקטובר משייטת בנהר המקונג האדיר ומספקת חוויה טודו בום. למה? כי מצד אחד, הספינה עוגנת בכפרים הכי עניים ומוכי יתושים לאורך המקונג ואגם הטונלה־סאפ המתפצל ממנו; ומצד שני, סוויטות שיקיות 20 : מציעה את כל מנעמי החיים און־בורד וממוזגות עם ובלי מרפסת, מיטת קינג סייז, מקלחת מרווחת , ספא, חדר כושר, wifi עם זרם מים חלומי, מכונת אספרסו, בר, ספרייה, חדר קולנוע, בריכת אינפיניטי קטנה וכיסאות שיזוף בדק העליון, חנות מזכרות (יקרה אש), שירותי כביסה, חדר אוכל מפונפן שמגיש אוכל קמבודי עם לוק מישלני משובח ובריא, כזה שעושה מקלחת טובה לקיבה; והשוס: אנשי צוות עם תודעת שירות מטורפת. הם מתאמצים 21 לזכור את שמכם הפרטי. ממרקים ומסדרים את החדר, כולל קיפול בגדים והחלפת מגבות, בכל פעם שמגיחים ממנו. בהתחלה זה מביך. נו, אתם יודעים, הילידים שמשרתים את האדם הלבן והשבע. אבל אחרי יום, זה עובר. מתרגלים ותוהים איך ממשיכים הלאה בחיים בלי כל הטוב הזה. ועל זה נאמר בקמרית, אה קון טום טום (תודה רבה), אקואה מקונג, שהבאת אותי עד הלום. לישון בלי לנעול אחרי שלושטיסות מייגעות: תל־אביב-מוסקבה־בנגקוק־פנום פן, בירת קמבודיה - עלינו על ה"אקואה מקונג", שלרגע עשתה דה ז'וו ל-אח"י חניתשל חיל היםשעברה אדפטציה לאזרחי. מגבות לחות קרות, קידמו את פנינו. הן יצננו אותנו, כולל מיץ פרי טרופי סחוט טרי, בכל פעםשנחזור מעוד סיור חוף במרק לחות. אגב, גם את הנעליים ניקו לנו אחרי כל סיור 90% של בוצי/מאובק. בניגוד לבתי מלון/קרוזים קונבנציונאליים, כאן מקבלים חדרים בלי מפתח. "הרעיון הוא להשאיר דלתות פתוחות ולתת לכולם להרגיש כמו בבית. אבל, מי שרוצה יכול לבקש מפתח", אמר לנו נאקי, מנהל הספינה. אף אחד לא ביקש וגם לא דיווח בהמשך על תחושת אי נוחות או על גניבה, רחמנא ליצלן. אחרי מנוחה, מתחיל האקשן. אזעקה מפלחת את השקט. אל דאגה, זה רק תרגיל. כולם עוטים אפודות כתומות ואצים לדק התחתון, שם מאופסנות סירות חילוץ. ואחרי שלמדנו מה עושים אם טובעים, עלינו לחדר המנוחה האלגנטי לקבלת הסברים על הצפוי לנו במהלך השייט. בכלל, זו ההתנהלות. מדי ערב מתכנסים לתדריך על בבוקר, ארוחת בוקר ויציאה 07:00־ הצפוי מחר: השכמה ב . לבחירה, ברגל או skiff לסיור חוף עם ספיד בואט המכונה בדיווש ואפשר גם לשלב חתירה בקיאקים. חוזרים לארוחת צהריים, שנ"צ ויציאה לעוד סיור. חזרה לפני רדת החשיכה לארוחת ערב, ולאחר מכן תדרוך וכך חוזר חלילה. הנזיר שקנה את האייפד שלו עכשיו, נעשה קאט על החלק המפונפן של הטיול ונעבור להארד קור. לחיים האמיתיים בחוץ לאורך נהר המקונג ואגם הטונלה־סאפ. בכפרים נידחים, צפים ונייחים. חוויה אנתרופולוגית מטלטלת. מצד אחד, כפריים שחיים מכלום. ניזונים מאורז שהם מגדלים ומדגים וחלזונות שהם שולים מהנהר. בלי חשמל. רק עם גנרטורים. בלי וואטסאפ ואינסטוש. עם בגדים יד עשירית ובלי נעליים. ערסל/מחצלת במקום מיטה. בתי עץ רעועים מוגבהים בשל סכנת הצפות. ומאידך, נראים שמחים בחלקם. מחייכים. אולי כי הם לא מכירים משהו אחר ואולי כי משהו בנו, המערביים, מצחיק אותם. אין לי שמץ. כך או כך, ביקור שם נותן פרספקטיבה >>