פספורט 717 - האור בקצה המגפה

/ על היום שאחרי דעה צילומים: רונן מחלב, יח"צ שלמה סיקס תעשיית התיירות חווה בימים אלו את המשבר הגדול בהיסטוריה. העצירה הייתה פתאומית והירידה ממאה לאפס קרתה תוך ימים בודדים. שדות התעופה ורחובות הערים המתויירות הפכו בין לילה לערי רפאים. אף אחד לא צפה אפשרות למשבר קיצוני שכזה ומשכך אף אחד גם לא נערך לקראתו והתעשייה מצאה עצמה מושבתת בעל כורחה עם אלפי עובדים מחוסרי עבודה. בעת כתיבת שורות אלו אנחנו עדיין בעיצומו של המשבר והתחושה היא שחזרה הדרגתית לשגרה, על פי התסריט האופטימי - לא תהיה לפני תחילת חודש מאי. היום שאחרי הקורונה, לא יהיה דומה ליום שלפני. הישראלים יהיו חשדניים יותר, עשירים פחות ומחושבים הרבה יותר בכל הקשור להוצאות על מותרות. החשש מלשבת שוב בתוך קופסת מתכת עם כנפיים יחד עם עוד עשרות/מאות נוסעים, כנראה יימשך עוד מספר חודשים אחרי החזרה ההדרגתית לשגרה. אני מעריך שענף הנסיעות כאשר יחזור לשגרה, יהיו אלה תחילה הלקוחות העסקיים ולאט לאט, רק מספר חודשים אחרי, יצטרפו למעגל הנוסעים גם תיירי הפנאי. היעדים הפופולארייםאליהם התרגלנו כמו איטליה, ספרד, צרפת ואחרים לעניות דעתי, יצטרכו לחכות ולא יתאוששו לפני כן. 2021 לשנת הנסיעות כל האמור לעיל יכול לקבל תפנית חיובית במידה ויגיעו בשורות טובות מהמדע בדמות חיסון או תרופה למחלה. אנצל את ההזדמנות לאחל לכולכם בריאות איתנה, חזרה מהירה לשגרה וחג שמח. , סמנכ"ל שיווק בועז יעקובי SIXT ומכירות בשלמה זה הגיע משום מקום. המכה ניחתה על המלונות כמו פטיש פלדה שמחץ את כל העסקים שלנו: בתחילה, את התיירים הזרים ומשם את תיירות הפנים. בלי אזהרה, בלי יכולת לתכנן. בום וגמרנו. ענף שלם בהדממה. ענף שהיה שוקק חיים עם עשרות אלפי עובדים, מיליוני לקוחות, עשרות אלפי ספקים, עשרות מיליארדים של השקעות עומדות ומחכות - בהדממה. וכשזה ייגמר, ההתנעה של כל אלו תהיה מהירה וכמעט מיידית, ולנו ייקח זמן להתניע מחדש. והממשלה? מבינה זאת לאט לאט. מלון אינו אופניים שקושרים לעץ. גם מלון סגור זקוק לתחזוקת המערכות, לניקיון, לגינון ולשמירה, וכל אלו גורמים לדימום מזומנים. הפתרון ידוע לכולם: מתווה מס רכוש/צוק איתן/מלחמת לבנון: פיצוי לפי הפרשי המחזורים בניכוי הוצאות נחסכות. ואנחנו נהיה שם. גם אם נילחם עד טיפת הזיעה האחרונה שלנו. ואחרי כל זאת חייבים לחשוב על היום שאחרי: איך נעמדים שוב על הרגליים, איך מניעים, איך מחזירים את היקרים לנו מכל, העובדים, לעבודה תקינה. העובדים ישובו, גם הישראלים, גם הירדנים וגם יגיעו סוף סוף העובדים הפיליפינים להם חיכינו. איך אני יודע כי ישובו? כי בכל שנותיי בכלכלה הישראלית, מעולם לא נתקלתי בענף אשר אנשיו כל כך אופטימיים, כל כך בטוחים שיהיה טוב שוב וכל כך מחבקים גם כשהמצב קשה. והוא קשה. בשלב הראשון היום שאחרי יחייב חשיבה מחוץ לקופסא על פורמט העבודה במלונות, על כלי סיוע נוספים אשר יביאו לנהירת הישראלים ואחר כך על החזרת התיירים. אנחנו נהיה שם. כבר כעת אנו בונים את המתווה של היום שאחרי כי כשזה ייפתח, אנחנו נהיה שם מוכנים מתמיד בענף שאוהב את הלקוחות יותר מכל ענף אחר. זה יהיה חג החירות שלנו. חג שמח. ידענו מלחמות, ידענו מבצעים, ידענו מתיחויות ביטחוניות וכלכליות, אבל דבר כזה לא ידענו – זו מלחמת העולם הכלכלית שלנו במלונות. ולא, אי אפשר להגדיר זאת במילים קלות יותר. המגזר העסקי כולו נלחם היום על מקומו ועל הישרדותו מול הממשלה. אבל אין דין המגזר בעסקי כדין המלונות. הקבלנים עדיין בונים, התעשיינים עדיין מייצרים ואפילו המסעדות עדיין שולחות מזון במשלוחים לבתים. היום שאחרי הקורונה, לא יהיה דומה ליום שלפני , נשיא התאחדות המלונות אמיר חייק מעולם לא נתקלתי בענף אשר אנשיו כל כך אופטימיים. כל כך בטוחים שיהיה טוב פספורט 10