פספורט ראש השנה תשפ"ב

אני חושב שמדיניות ההפחדה בנתב"ג היא לא רלוונטית, גם לא מוצדקת וגם לא טובה. איך אני יכול לנהל חברה עם כל מדיניות הזיגזגים הזו? השינוי במדיניות מביאה ניצנים של תקווה. אבל הרבה פעמים שאתה רואה אור בקצה המנהרה זה בתוך רכבת". בדו"חות נתב"ג של חודש יולי ניכרת מגמה שבה חברות הלואו קוסט חזרו ובגדול. בכל חודש הן מעלות את אחוזי התפוסה שלהן. הן מהתנועה 15%- כבר חולשות יחדיו על יותר מ בנתב"ג. גם חברת התעופה האמריקנית יונייטד איירליינס מכרסמת בקו של אל על לארה"ב ואוטוטו עוברת אתכם בנתח שוק. איך אתם מתמודדים עם זה? "לואו קוסט בגדול, זה מוצר לא זהה למה שאנחנו מציעים. אנחנו תחרותיים מאוד מול חברות הלואו קוסט ובטח מול יונייטד. נותנים מוצר עם איכויות אחרות, ברמה אחרת. לא תמיד פונה לאותם קהלים. ברבעון השני של השנה עלינו לנתח שוק , שמראה שהיכולת השיווקית והמוצר של 30% של אל על מאוד אטרקטיביים. ספק אם ברבעון השלישי של השנה נראה את אותה מגמה כשלא מעט חברות תעופה ישובו לפעול "אל על תהיה חברה רווחית. אל על נוקטת בצעדים כלכליים. חוזרות חברות לפעול, יהיה רבעון אחר בגלל ההגבלות וגם בגלל שחברות תעופה מקבלות סבסוד כזה או אחר. התחרות לא שווה כשיונייטד מפעילה קווים לארה"ב ומקבלת סבסוד מהממשלה. ההסתכלות על העסק בישראל שונה וגם פה בישראל, המדינה צריכה להסתכל שהתחרות תהיה הוגנת. אני באופן אישי בעד תחרות שהיא הוגנת. הכוונה שכולם מתחילים מאותה נקודה, אז ננצח כל תחרות. צריך לוודא שהתחרות הוגנת". בין שמח לעצוב, אני קודם שמח. בין טוב לרע, זה טוב. אבל צריך לזכור שאת הנעשה אין להשיב. הקיץ הזה הוא בחזקת ביצה שנשברה והמדיניות היא של חוסר יציבות ועקביות. יגידו לא יודעים, הקורונה מחלה שהיא דינמית, אי אפשר לדעת לאיפה זה הולך. כל זה נכון, אבל בארה"ב לדוגמא, שזו מדינה שאפשר ללמוד ממנה דבר או שניים, אין זיגזג. אתה קובע מדיניות וחי איתה. גם פה צריך תיירים ולמצוא פתרון לילדים. מדינת ישראל מתנהגת כמו סירת מרוץ. צריך לקבוע מדיניות, אסטרטגיה, להיצמד אליה כי אי הוודאות משפיע על הביקושים ועל היכולת להתנהל לאורך זמן". מה אתה מצפה כעת מהמדינה? "המדינה צריכה להכיר בנזקים שנוצרו ולפצות בהתאם. לפצות על הקיץ שפגע בנו בצורה מאוד משמעותית. דבר שני, צריך להתחיל כמה שיותר מהר במתווה של כניסת תיירים ולאפשר לילדים לטוס. אלה שלושת הדברים שאני מצפה מהמדינה. "למה מטפסים על האוורסט? כי זה אתגר אישי" אביגל שירת כאיש קבע בחיל האוויר. השתחרר בדרגת רב סרן. לא אהב את הפוליטיקה הארגונית והחליט לצאת לשוק הפרטי. בארה"ב, כיהן בתפקידים שונים בתחומים שונים: דלק, ריטייל, מיזוגים ורכישות, אחראי על אסטרטגיה. למעשה, עסק בכל תפקידי הליבה הניהוליים, מסחר ופיתוח עסקי. כשמשפחת רוזנברג, בעלת השליטה באל על, חיפשה מנכ"ל לחברה, שורק קיבל פנייה מהחברה. כשקיבל את התפקיד הוא למעשה ויתר על שכר מיליון דולר בחברה צומחת ועל 2- שנתי המוערך בכ הדרך גם על חיים בלי כאב ראש גדול. מדוע בחרת לחזור לארץ ולנהל את אל על. למעשה, להכניס ראש בריא במיטה חולה? "אני זוכר שהיה לי שיקול אחד מאוד משמעותי. ושאלתי את עצמי, כשאני 44 בנובמבר אני אהיה בן אמות, מה אני אזכור מהחיים? כמה כסף צברתי או איזה חוויות ודברים משמעותיים עשיתי בחיים? לכסף יש תועלת אישית פוחתת. המיליון הראשון מאוד חשוב וגם השני. אבל, אני במקום כזה שאני רוצה לעשות דברים משמעותיים בשבילי ובשביל אנשים אחרים. בסוף, מרחב השיקולים יותר רחב מכסף וקשור לאתגר אישי. אני תמיד מביא את הדוגמא למה מטפסים על הרים, על האוורסט, מסיבות יותר רחבות מכסף, זה אתגר אישי". כמה מילים על בעלי אל על, משפחת רוזנברג ועל יו"ר החברה, עמיקם בן צבי "בני משפחת רוזנברג מאוד אוהבים את החברה. אנשים מחויבים. נותנים לעבוד. עם עמיקם יש לי קשר עבודה טוב. הוא מחויב לחברה. איש מנוסה". הסיפור שמאחורי השם אביגל מאחורי השם הלא שגרתי אביגל, מסתתר סיפור מעניין. אביגל קרוי על שם סבו, ליפא גל, שהיה איש קק"ל וממקימי הנגב ומי שהיה אחראי על ייבוש החולה ומנהל הכשרת הישוב. משפחה שורשית. בהר מחיה שבאזור הר הנגב, ישנו מצפור הקרוי על שם הסב - מצפור ליפא גל. ההר המתנשא מ' מעל פני הים, צופה לעבר 600 לגובה של עתיקות עבדת והנגב הצפוני. יש מצפור נוסף המשקיף על ימת החולה. חלק אחר של המשפחה, הם ממקימי קיבוץ שובל בנגב שבו גם נולד אביגל. אנחנו לא יושבים בחיבוק ידיים. גם עובדים על כל מיני מהלכים שישפרו את המצב התחרותי שלנו פספורט 28