פספורט ראש השנה תשפ"ב

א יך מסכמים שנה שכזאת? אני מריץ את השנה הזו אחורה ונזכר בערב ראש השנה שעברה. כולנו עדיין בחל"ת כבר חצי שנה. לא מאמינים בכלל שהמשק עדיין משותק. רגע לפני סגר שני. בתוך כאוס הישרדותי מטורף, כמו כולנו בארץ ובעולם, אני מנסה להסתגל לשקט הזה. בלי עובדים, זוגות 3 בלי שיחות של לקוחות - "איתן, אנחנו לסוכות, סגור לנו מברצלונה שייט חלומי". פתאום הכל בזום. גילינו את הזום. המחשבות שלי רצות קדימה. הלקוחות העסקיים שלנו כבר לא ירצו לטוס לעסקים כל כך אם יש זום, הלך עלינו. יום רודף יום והייאוש כבר שם. אני מנסה להרים את הראש ושוב סגר שני. שיחות השלום עם דובאי כבר ברקע ואני זוכר את הרגע הזה שפתאום אני מוצא את עצמי, כמו הרבה מהחברים שלי בענף התיירות, מתחילים לארגן אופרציה מול דובאי. איך אוטוטו בדצמבר יפתחו לנו הטיסות, אבל אז כמובן, שבועיים לאחר מכן, דובאי אדומה בוהקת. הממשלה מחליטה על סגר שלישי באמצע דצמבר ושוב אין הזמנות. פה ושם סיישל לזמן קצר עד שהיעד הזה שוב הפך אדום. המחשבות רצות בראש, איך בשם האלוהים מתרוממים מכאן? איך אחרי שנה של קורונה מרימים שוב ראש. צפים מעל המים כשאין הכנסות בכלל כבר שנה, שכל החסכונות שלי כבר נגמרו ושוב הייאוש מגיע, שבעצם אף פעם לא עזב אותי . זאת התחושה שמלווה אותי 2020 מאז מארס עד היום ואני בטוח שגם את הרבה מהחברים שלי בענף. עד כה, אין שום שר תיירות או כלכלה או אוצר ואפילו לא ראש ממשלה שבאים לתת לנו את מה שמצופה לעשות - להציל את ענף התיירות, המקרטע והמדמם למוות. ואין עדיין שום אופק. 2021 אנחנו ערב ראש השנה אין תיירות נכנסת. אין תיירות יוצאת. אפילו התקווה שהייתה לנו – אניית הפאר של רויאל קאריביאן, החליטה לבסוף לבטל את העונה שלה מחיפה ולעזוב לקאריביים ושוב, אנחנו מתמודדים עם מאות ביטולי הזמנות והחזרים. זה מתסכל ומייאש. מי משפה אותנו? כבר ראינו את האור בקצה המנהרה ששוב דאגו לכבות אותו ולהזכיר לנו 2023- שהקורונה כאן כדי להישאר כנראה עד , מי יודע. כולנו שוב חזרנו לחל"ת. השמיים 2025 סגורים. כולם מפחדים לטוס. הממשלה מפחידה את כולם "אם לא צריך אז אל תטוסו" - המילים 10,000 האומללות הללו, שמוציאות בין רגע עובדים לחל"ת בענף שלי, ענף שאני חי ממנו שנה. 25- ומפרנס את משפחתי כבר למעלה מ אני רוצה להאמין שרוב הרע מאחורינו ושהטוב כבר כאן מעבר לפינה, שיאיר לנו את הדרך לעשייה מרובה ושיחזיר את כולנו למקום שאנחנו הכי רוצים להיות בו והוא, לשרת את הלקוחות שלנו עם ˆ חיוך גדול בלב. איתן כתרי, מוותיקי תעשיית הקרוזים בארץ, זעק השנה לעזרה בווידוי עצוב בפייסבוק: "החרדות שמלוות אותי יום ביומו והסיוטים בלילות שלא נותנים לי מרגוע. אני פונה לכל אחד מכם, ללב שלכם, לפתוח את הלב והכיס ולנסות לתרום ככל יכולתכם כדי להציל אותי חודשים 8 ." ואת העסק שלי מקריסה טוטאלית מונולוג | אחרי, המצב לא השתנה הרבה "רוצה להאמין שרוב הרע מאחורינו ושהטוב כבר מעבר לפינה" המשבר בתיירות היוצאת פספורט 62 צילום: באדיבות איתן כתרי