פספורט - סובב עולם 2019

לעלות על הקטאר נ . מטוס של חברת התעופה הירדנית, רויאל 2001 ובמבר ג'ורדניאן, ממריא מתל-אביב דרך עמאן, בירת ירדן, מעל שמי סעודיה בדרכו לדוחא, בירת קטאר שבמפרץ הפרסי. בסיפון, משלחת ישראלית בראשותו של רוני מילוא, אז השר לשיתוף פעולה אזורי (כן, פעם היה כזה טייטל). המשלחת עשתה את דרכה לוועידה של ארגון הסחר העולמי, שהתכנסה באותם ימים בנסיכות הנפט ובין חבריה נמנו נציגי המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד החוץ, משרד התמ"ס (כיום משרד הכלכלה והתעשייה), משרד החקלאות, אבטחת אישים, עיתונאים ואנוכי, אז, כתבת תעשייה של העיתון הכלכלי גלובס. זמן קצר לאחר שהמטוס נכנס לשטחה האווירי של סעודיה, ההתרגשות, שגם ככה הייתה בשמיים, פילחה את האטמוספירה כשפקח טיסה סעודי במגדל פיקוח למטה על אדמת סעודיה, דיבר אלינו דרך הרמקול. הוא אמר באנגלית רהוטה שהם יודעים שבמטוס יש שר ישראלי בראש משלחת . אני יודעת welcome ישראלית, ושזה כבוד גדול עבורם ו- שהיום, כשחברת התעופה ההודית, "אייר אינדיה", טסה מתל- אביב לניו דלהי מעל ערב הסעודית ושאל על רוצה גם, זה לא נשמע כזה מרגש ומיוחד. אבל, תאמינו לי, אז, אי שם בתחילת המילניום, זה היה שוס רציני. ההתרגשות הייתה וואו, עד שנחתנו בשדה התעופה ודילגנו על ביקורת דרכונים. החלום שתהיה לי סטמפה בדרכון של נסיכות נוצצת מהמפרץ הפרסי - נגוז. מי יאמין לי עכשיו (בעידן הקרח שלפני הפייסוש והאינסטוש) שהייתי בקטאר? ממש החלום ושברו. מצד שני, חותמת בדרכון ישראלי של מדינה ערבית תומכת טרור שלישראל אין עמה יחסים רשמיים או גלויים וחלה עליה אזהרת מסע, זו גם בעיה. וכך, בלי חותמת בדרכון ובעזרת אללה, ראיתי את דוחא. מאז חלפו להן לא מעט שנים, והדוחא שאני ראיתי אז, היא בוודאי לא הדוחא של היום. המודרניזציה והרים של כסף, בכל זאת עושים את שלהם. על פי פרסומים זרים (תמיד רציתי לכתוב את זה), יש שם היום הרבה יותר גורדי שחקים סטייל מנהטן, קניונים סטייל לאס וגאס, מלונות יוקרה, מוזיאונים ואומנות בתקציבים לא פרופורציונליים, מכוניות יוקרה, למבורגיני ושות' וכל מה שהרבה מאוד כסף יכול לקנות. מצד שני, זו עדיין מדינה דתית ושמרנית מאוד. אז וגם היום, יש מסגדים בכל מקום, הגברים לובשים גלביות לבנות צחורות והנשים עוטות ניקאב - רעלה שחורה שמשאירה מהאישה רק קצת עיניים שלרוב מאופרות בעיפרון שחור. קניונים במעט זמן שהיה לנו בין הפאנלים השונים בוועידה הכלכלית, יצאנו לתפוס קצת דוחא, כשבעקבותינו אנשי המודיעין הקטארי, או מי שזה לא יהיה. עוקבים אחרי כל צעד ושעל שלנו מתוך דאגה לשלומנו. אם כי, לרגע לא חשנו פחד או איום להסתובב ברחוב. יודעי דבר טוענים שזה המצב גם היום בקטאר, על אף היותה מדינה תומכת טרור. ולאן הולכים מעלות בצל 50( במזג האוויר המדברי היוקד של קטאר שאיננו)? לקניון ממוזג, כמובן. ועוד איזה קניון: רחב ידיים, מפואר, עם כל המותגים הבינלאומיים הנחשבים ועם מוזיקה מערבית ברקע, המושתקת רק כשהמואזין משמיע קול. אז, כמו היום, המוכרות בחנויות הן זרות. בעיקר אסייתיות. ככלל, 2- בקטאר חיים כיום יותר מהגרי עבודה מאשר בני המקום: כ אלף בלבד. כשיש כסף כמו חול, לגמרי 300- מיליון לעומת כ לגיטימי שאחרים יעבדו במקומך ובשבילך. ובחזרה לקניון. קניונים, היו והם עדיין, הבילוי היומיומי המרכזי בבירה המאכלסת קניונים גדולים. יש להם אפילו קניון קטאר דוחא 2019 עולמי פספורט | 76