פספורט - סובב עולם 2020

נ . מטוס של חברת התעופה הירדנית, רויאל ג'ורדניאן, 2001 ובמבר ממריא מת"א דרך עמאן, בירת ירדן, מעל שמי סעודיה בדרכו לדוחא, בירת קטאר שבמפרץ הפרסי. בסיפון, משלחת ישראלית בראשותו של רוני מילוא, אז השר לשיתוף פעולה אזורי (כן, פעם היה כזה טייטל). המשלחת עשתה את דרכה לוועידה של ארגון הסחר העולמי, שהתכנסה באותם ימים בנסיכות הנפט ובין חבריה נמנו נציגי המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד החוץ, משרד התמ"ס (כיום משרד הכלכלה והתעשייה), משרד החקלאות, אבטחת אישים, עיתונאים ואנוכי, אז, כתבת תעשייה של העיתון הכלכלי גלובס. זמן קצר לאחר שהמטוס נכנס לשטחה האווירי של סעודיה, ההתרגשות, שגם ככה הייתה בשמיים, פילחה את האטמוספירה כשפקח טיסה סעודי במגדל פיקוח למטה על אדמת סעודיה, דיבר אלינו דרך הרמקול. הוא אמר באנגלית רהוטה שהם יודעים שבמטוס יש שר ישראלי בראש משלחת ישראלית, . אני יודעת שהיום, כשחברת התעופה welcome ושזה כבוד גדול עבורם ו- ההודית, "אייר אינדיה", טסה מתל-אביב לניו דלהי מעל ערב הסעודית ושאל על רוצה גם, זה לא נשמע כזה מרגש ומיוחד. אבל, תאמינו לי, אז, אי שם בתחילת המילניום, זה היה שוס רציני. ההתרגשות הייתה וואו, עד שנחתנו בשדה התעופה ודילגנו על ביקורת דרכונים. החלום שתהיה לי סטמפה בדרכון של נסיכות נוצצת מהמפרץ הפרסי - נגוז. מי יאמין לי עכשיו (בעידן הקרח שלפני הפייסוש והאינסטוש) שהייתי בקטאר? ממש החלום ושברו. מצד שני, חותמת בדרכון ישראלי של מדינה ערבית תומכת טרור שלישראל אין עמה יחסים רשמיים או גלויים וחלה עליה אזהרת מסע, זו גם בעיה. וכך, בלי חותמת בדרכון ובעזרת אללה, ראיתי את דוחא. מאז חלפו להן לא מעט שנים, והדוחא שאני ראיתי אז, היא בוודאי לא הדוחא של היום. המודרניזציה והרים של כסף, בכל זאת עושים את שלהם. על פי פרסומים זרים (תמיד רציתי לכתוב את זה), יש שם היום הרבה יותר גורדי שחקים סטייל מנהטן, קניונים סטייל לאס וגאס, מלונות יוקרה, מוזיאונים ואומנות בתקציבים לא פרופורציונליים, מכוניות יוקרה, למבורגיני ושות' וכל מה שהרבה מאוד כסף יכול לקנות. מצד שני, זו עדיין מדינה דתית ושמרנית מאוד. אז וגם היום, יש מסגדים בכל מקום, הגברים לובשים גלביות לבנות צחורות והנשים עוטות ניקאב - רעלה שחורה שמשאירה מהאישה רק קצת עיניים שלרוב מאופרות בעיפרון שחור. אבל נסיים בקורטוב חיובי: פלאפל. להיות במדינה ערבית ולא לאכול פלאפל, זה כמו להיות בפריז ולשמור נגיעה ממקרון (העוגייה, לא ראש הממשלה, עמנואל מקרון). אז כן, אכלתי שם פלאפל שהרגיש בדיוק כמו פלאפל שלנו. את הפלאפל הזה אכלנו ב-סוק ואקיף, השוק העתיק של קטאר. בשוק הענק הזה יש בעצם הכל: הרבה מאוד חנויות קטנות עם כל סחורה שתעלו על דעתכם: החל מחנויות בדים ועד חנויות תבלינים וזהב. יש גם הרבה מסעדות, בתי קפה עם נרגילות ועוד. יאללה, סלאמת. אז נכון שלישראל אין איתה קשרים דיפלומטיים רשמיים, אבל קטאר, אמירות נוצצת בלב המפרץ הפרסי , היא עדיין מקום מרתק: מצד אחד, עושר מופלג ובלתי נתפס ומצד 2022 שתארח את משחקי מונדיאל שני, שמרנות דתית ותמיכה בארגוני טרור. אבל עזבו אתכם מכל זה. נספר לכם על דוחא, בירת קטאר, ספיר פרץ-זילברמן | מתוך חוויה אישית ומתוך תקווה למזרח תיכון חדש במהרה בימינו אינשאללה לעלות על הקטאר קטאר Qatar דוחא 123 rf צילומים: עולמי פספורט 74