יומנו של גרוש מסביב לעולם shutterstock איורים: לא רחוק מהרמבלאס התיירותי נמצאת ״ברצלונטה״, שכונה/ .1 רצועת חוף (הכוללת חוף נודיסטים). יש שם הכל. אהבנו במיוחד " עם הסלוגן "תאכל עד שתמות". Sushico את מסעדת " איכות הסושי בסושיות בעיר לא דומה להרבה מקומות .2 אחרים. אם, רחמנא ליצנן, הייתי נדרש לעשות צילום רנטגן בגמר כל ארוחת סושי, ולא משנה איפה אכלנו, בוודאות היו רואים שם אקווריום. ״מזרקת הקסם״ של מונז'ואיק - ברור. .3 טאפסיות קטנות ברובע הגותי, בהחלט. במיוחד נסו את .4 . בחזית המסעדה, ניצב תנור שיפודי Los Caracoles מסעדת עופות מסתובבים (סימן ההיכר של המסעדה). שווה. של גאודי בהחלט מרשימה La Segrada Familia כנסיית .5 ומאוד מתויירת, ורצוי עם קורקינט להקיף אותה מספר פעמים ולא לעמוד בחוץ בחום ובצפיפות. את זה למשל, לא הייתי מצליח לעשות עם הפולניה לה הייתי נשוי. איתה הכל היה חייב להיעשות וזה אומר, לעמוד בתור שעות ולהזיע. by the book ,foot massage ברובע הגותי חפשו .6 שנמצא בכל פינה, וזה שווה. שדרת המותגים: השאנז אליזה .7 של ברצלונה עם שפע חנויות של הביוקר. ״הסטייליסט״ האישי שלי הלביש אותי עדכני וחתיכי, כהכנה לדייטים הממתינים לי מעבר לפינה. צ׳או, ,רועי לשם גרוש ומאושר מה אהבתי בברצלונה? את ברצלונה פגשתי לראשונה לפני מלאנתלפים שנים. הילדים היו אז עוד קטנים ואני עדיין נשוי. גרוש הפעם הגעתי אליה ). עם 22 לטיול בברצלונה התלווה אלי הינוקא שלי: דניאל ( הנחיתה, דנדי (כינוי השמור לשימושי בלבד), פתח בנונשלנטיות ואמר: ״אבא, אחרי״. הבן של הז..קן Moovit את אפליקציית אחז באייפון כאילו היה מצפן בסיירת צנחנים. סופר צעדים, חוצה כבישים, מסתובב ימינה, שמאלה ונעצר. מעמיד אותי בפינת הרחוב שניות יגיע האוטובוס שייקח 30 שלא אזוז ומכריז, ש״בעוד דקה ואותנו למלון״. באותו רגע הבנתי עד כמה אני שייך לאגף הדינוזאורים במוזיאון הפרהיסטורי. מה לעשות, אני מהאולד סקול של ״קח מונית וגמור עם הכאב ראש״. אבל עם כל הכבוד לנפלאות הקידמה, התברר שלא הכל ורוד. כשהגענו למלון התבשרנו שהייתה טעות במערכת ההזמנות והמלון מלא. בנוהל בזק, כבפעולה שגרתית ושכיחה, הופנינו למלון חלופי: בקצה הרובע הגותי, צמוד לראמבלאס: השאנז Medinaceli אליזה של ברצלונה. שיחק לנו המזל. המלון החלופי הסתבר כמלון מפונפן עם לוקיישן לפנים. שמנו את המזוודות ויצאו לקרוע ת'עיר. רגע לפני שאשתף אתכם בתמצית ההתלהבות שלנו מהעיר, רק אגיד ואומר שלא זכור לי שבחיי הקודמים, לפני הגירושים, הייתי בווייב כזה חברי/אבהי עם דנדי. פתאום אני חופשי יותר, מתעניין ומשתף ובעיקר, משוחרר לאפשר לי להתנהג כפי שאני באמת מרגיש. אני חלילה לא מטיף לגירושין, רק אומר שלי זה עשה שינוי מדהים, במיוחד הקשר שלי עם עצמי וכמובן עם הילדים. אני פותח רגע סוגריים ומשתף ש היו לי לא מעט תהיות איך לעזאזל הצלחתי להשתנות אחרי הגירושים? איך זה שהייתי כ"כ אחר בגלגול הקודם כנשוי ואב למשפחה שגר בשכונה בורגנית יקרה בבית מפואר, מוקף חברים עם ילדים בגילאי ילדיי וכו'? איך זה שהקשר עם ילדיי נתן תפנית כזאת משמעותית ועם עצמי בכלל אני בשולם? איך זה שהעסק לא דומה למה שהיה ואני פורח? איך זה שאני מכיר כ"כ הרבה אנשים חדשים מקסימים? איך זה שזוגיות היא לא עול ובעסה והפכה לריגוש מכיל ואוהב? כנראה שאין לי תשובה אחת ברורה מדויקת למה שאני מחפש, זה בעצם תהליך השתנות חזק שאני עובר ומאפשר אותו לעצמי. שלא תחשבו שמעצמי לבד אני מקבל כאלו תובנות וכוחות, זה הרבה בזכות הסובבים אותי שמפתיעים אותי יום אחרי יום. חוזר לברצלונה. בקרוב אני מתכנן לשוב לעוד סיבוב בעיר היפה הזאת, אלא שהפעם בתוספת קרוז מפנק לאיטליה למספר ימים. למה? בזכות האוכל הטעים, התרבות, הווייב הצעיר, המועדונים הנפלאים והמלאנתלפים הנשים היפות למותתתת. הייתי חייב, בכל זאת גרוש. ספרד | ברצלונה עולמיפספורט 36
RkJQdWJsaXNoZXIy NTY2NjQ3