המשפיעים בתיירות ובתעופה 2019

115 2019 ספטמבר ׀ המשפיעים 100 "היום אני עובד של יורם והוא הבוס שלי. אני מוכרח לציין, שיורם אמר לי, עוד כשהתחלנו בכלל את המו"מ הראשוני: אני לא מתערב ונותן לאנשים שלי לעבוד. גם כשהיינו בשותפות, וגם היום, כשאני שכיר בקשרי תעופה, אני יכול לומר לזכותו של יורם רק דברים טובים, הוא לא מתערב, הוא מפרגן ונותן לי לנהל את סנורמה בדרכי". שום דבר לא השתנה בעבודה שלך, כשאתה כבר לא בעל הבית? "לא השתנה שום דבר. הדבר היחידי שאולי השתנה הוא עניין של הוצאת כספים. אני לא אגייס לעבודה עובדים בכירים ברמה ניהולית בלי אישור של יורם, כי זה עניין של כסף. מבחינת ניהול העבודה והחלטות שיווקיות שום דבר לא השתנה. רק לפני יומיים קיבלתי ממנו הודעה בווטסאפ: "אורי, בחיים לא אעקוף אותך. אתה המנכ"ל וההחלטות הן שלך". אנחנו יכולים להתווכח, לא להסכים בנושאים שונים, אך הוא נותן לי 'כארט בלנש' וזה לזכותו". מכירת סנורמה סידרה אותך יפה ואתה יכול לצאת לפנסיה בכיף. למה אתה ממשיך לעבוד? "החיים שלי הם יזמויות, ולאו דווקא בביזנס, אלא גם בחיים החברתיים. הייתי נשיא רוטרי, נשיא שולחן עגול, הקמתי בחיפה בית לנשים מוכות, טיפלתי בנוער מטעם רוטרי. אהבתי מאד את כל הפעילות החברתית הזו, שעשיתי בשיתוף חברים שונים. אהבתי ליזום ותמיד לעשות פעילויות חדשות. מאז שעברתי מחיפה לרמת השרון, אני עושה פחות, לצערי, אבל גם בעבודה אני מנסה כל הזמן לחדש. מאז שגברה התחרות בענף, עם כניסת חברות חדשות, דווקא כאן אני יכול להוציא לפועל יזמות חדשניות. למשל, לפני שבוע חזרו ארבעים סוכנים מאדוקיישנל יוקרתי, כשחילקתי קרוז אחד לשתי קבוצות. בכלל הרוח הזו של היזמות והחדשנות עושה לי את הכיף, מעירה אותי בלילה ודוחפת אותי לעבודה בבוקר". מה שעשיתי תמיד חיפשתי לחדש. הרוח של היצירה והחדשנות היא זו שנתנה לי את האנרגיות להמשיך להתקדם ולהתחדש". מדוע עזבת את לופטהנזה? "במשרד שלי בחיפה באו אליי עם כל מיני הצעות, אבל יום אחד הסתבר לי שארקיע מחפשת נציג בחיפה והחלטתי ללכת על זה. אמרו לי: השתגעת? אתה עובר מלופטהנזה לארקיע? ובכל זאת, החלטתי וארקיע קיבלו אותי, פתחתי את משרד ארקיע בחיפה, והוספתי גם נציגות של 'בוא ניסע' ו'פי.טי.סי'. הייתי הסניף הגדול ביותר של ארקיע בארץ והצלחתי מאד. תקופה קצרה גם ניהלתי את ארקיע צ'רטר". ואיך הגעת מעסקי האוויר לרומן עם הים? "יום אחד צלצל אליי מנהל השיווק של ארקיע: קיבלנו הצעה לייצג את רויאל קריביין. אתה יודע מה זה? אתה מכיר אותם? אתה רוצה לייצג אותם? מובן שהסכמתי, קיבלתי את הנציגות ועשיתי איתם הסכם למספר שנים. כך למעשה התחלתי עם הים. לא היה כלום, שום תשתית, ואני בניתי את כל המערך בארץ. כשהאוניות של החברה התחילו להגיע לים התיכון, קיבלנו הרבה עבודה והתחלנו לגדול בפעילות רחבה מאד". איך נולד השם סנורמה? רציתי לקרוא לחברה פנורמה, 81 "בשנת אך כשרצינו לרשום אותה, רשם השמות הודיע לנו, שיש חברה בשם פנורמה בנצרת, ואז החלטתי על סנורמה, שמש, וכל השאר היסטוריה. עד שלפני כעשר שנים פנה אליי יורם מוטעי, מנכ"ל קשרי תעופה". כאן אנחנו כבר מגיעים להווה. בשנים האחרונות מכרת את סנורמה בשלבים לקשרי תעופה, והיום אתה רק מנהל את החברה. איך זה להיות שכיר של קשרי תעופה? ל פני שהתיישבנו לשוחח במשרדו המטופח ברמת השרון, אורי העניק לי את הספר האוטוביוגרפי, שכתב במשותף עם סופרת צללים. הנחתי את הספר על השולחן, והחלטתי לא לספר לו, שאני מכיר קצת את הספר, שהתגלגל לידיי לא מזמן באופן מקרי ואף הספקתי לקרוא בו כמה עמודים בחטף. אני זוכר שהתרשמתי מתיאור התחושות ביום הולדתו ומצא 70 המעורבות של איש בן חן בעיניי מאד סיפור הרקע החווייתי של הנישואים השניים. ואז אמרתי לעצמי: הרי אני, וכמוני רבים בענף הנסיעות, מכיר את אורי שנבל כ'מר שייט' מזה שנים, שוחחנו פעמים רבות על ענף הקרוזים בארץ ובעולם, וככל הנראה, לא בכדי הוא קרא לספרו 'ספינת זיכרונות'. הגיע הזמן, אמרתי לעצמי, לתהות על קנקנו של האיש מעבר לעסקי התיירות, להתוודע קם 74 אל המניעים של האדם, שגם בגיל מדי בוקר בחדוות יצירה לקראת יום נוסף של עבודה. אורי נשוי בשנית, ולו שני בנים ובת וארבעה נכדים, ואת מגוריו, ולמעשה, מרכז חייו, כולל משרדו, העתיק מחיפה לרמת השרון לפני שנים אחדות, וכחיפאי מקורי אל חיפאי מקורי, לא יכולתי שלא לראות את הניצוץ בעיניו, כשדיברנו על מכבי חיפה. והנה נפגשנו שוב לקראת השנה החדשה, וידעתי כי זו ההזדמנות המתאימה, ואף אמרתי לו בתחילת השיחה: הפעם הריאיון יהיה אישי בעיקרו, כי באופן מקצועי כל הענף מכיר אותך. על קרוזים נדבר קצת בסוף. אי אפשר שלא. ואורי הנהן בשביעות רצון. שנה אתה 52 בוא נתחיל מההתחלה. כבר עוסק בתיירות. איך התגלגלת לענף ואיך התפתחת במשך השנים? אורי יודע שהסיפור שלו צפוי להיות ארוך, ומעיר מראש: תפסיק אותי, כשתמצא לנכון, ואני מגיב: אין בעיה, הכל בסדר, בעריכה אני מסנן. "כשסיימתי את השירות הצבאי אחרי מלחמת ששת הימים, אמא שלי אמרה: מה עושים עם הבחור? הייתי בלגניסט מלידה, לא נחשבתי בעיני עצמי ולא הייתה לי אפילו תעודת בגרות. למזלי, קרוב משפחה סיפר לנו, שמשרד נסיעות בתל אביב, אוריינט לויד, מחפש עובד שיודע גרמנית. באתי לריאיון, מצאתי חן בעיני היקים והתקבלתי לעבודה. הבוס שלי, גרשון מגון ז"ל, היה המנטור שלי והתקדמתי בחברה. הייתי אומנם בלגניסט, אך עשיתי עבודה טובה, ידעתי למכור ולדבר יפה עם הלקוחות, שרובם היו מבוגרים, ואפילו הלכתי לקורס פקידים מורשים ולקורס מומחים". אז למעשה היית סוכן נסיעות? "עד שלופטהנזה הגיעו לארץ וחיפשו נציג מכירות. מנהל המכירות, שהכיר אותי, המליץ עליי וזכיתי בג'וב המבוקש. עשר שנים הייתי בלופטהנזה. נציג מכירות, מנהל מכירות, ופתחתי סניף של לופטהנזה בחיפה. הייתי בתפקיד מוביל בחברה, הישראלי הבכיר אחרי ארבעת המנהלים הגרמנים, שהיו מרוצים מאד מהיוזמות ומהרעיונות החדשים שלי, ויצאתי עם פרויקטים רבים, כמו למשל, עם 'בוא ניסע' של מוסיק בריקמן. בכלל, בכל אחד הדברים שאתה מאבד עם הגיל – שעות שינה. ככל שאתה מזדקן הזמן שלך בעולם הולך ומתקצר, אבל אם אתה ישן פחות – לפחות הרווחת עוד זמן חיים בעוד עשר דקות מסיבת יום ההולדת שלי מתחילה... בפעם הראשונה בחיי – גם אני באתי לחגוג עם עצמי. כן, סוף סוף , משהו בי נולד מחדש 70 בגיל ואני יכול להגיד לעצמי: אורי, אני אוהב אותך ציטוטים נבחרים מהספר: